<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ו</h1>
<h2>דף טו.</h2>
אם נהג אדם שלא לאכל בשר או שלא לשתות יין צריך התרה ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג בו לשם נדר כך כתב הר"ר יהודה הכהן בנדרים, ודקדקה מההיא דאמרינן דאיכא בל יחל בנדרים אף על גב דאין חלין בדב' שאין בו ממש.
<h2>דף נז.</h2>
שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח, עשת' לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח. אבל אם אמר שאת עושה עד הפסח איני אוכל, שאת עושה עד הפסח איני מתכסה, עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח. אמר שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכת לבית אביך עד החג, הלכ' לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח ואפילו לא הלכה אסורה בהנאתו עד הפסח שמא תלך, ואם נהנית קוד' הפסח והלכ' אחר הפסח קיימא בבל יחל למפרע. אמר שאת נהנית לי עד החג אם את הולכת לבית אביך עד הפסח, הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסח כך פשוט ומוכח בנדרים.
<h2>דף ס.</h2>
קונם שאני טועם היום אפילו עומד בחצי היום אינו אסור אלא עד שתחשך, ואם אמ' יום אחד אסור משעה שנדר עד מעת לעת שהוא יום שלם. וכן אם אמר שבת זו כלומר ימי שבוע אחת בין שהוא עומד בתחלת השבת שהוא יום אח' מן השבת בין שעומד באמצע השבוע אינו אסור אלא עד השבת ויום השב' בכלל השבת שעברה ואסור ביום השבת ממה שנדר, ואם אמר שבת א' אסור משעה שנדר עד תשלום ז' ימים מעת לעת. אמר חדש זה בין שעומד בתחלת החדש בין בסוף החדש אסור בכל החדש ויום ר"ח הבא אחר זה מותר אפילו שהיה ר"ח ב' ימים מותר אפי' ביום הראשון, ואם אמר חדש א' אסור משעה שנדר עד תשלום שלשי' יום מעת לעת. וכן הדין בשנה, ויום ר"ה מותר כמו שאמרנו בחדש אחד. וכן הדין אם נדר משבוע כלומר משמטה א' שהם ז' שנים, ושנת השמטה אסורה כמו שאמרנו ביום השבת. ואם עומד בחצי היום שאמרנו שאינו אסור אלא עד שתחשך ולכשתחשך צריך שאלה לחכם שמא יבא לטעות בין היום ובין יום אחד שאסור מעת לעת, פי' אבל לא בשבת ולא בחדש ולא בשנה ולא בשבוע, דמיד שיעבור זמן איסורו מותר בלא שאלת חכם ואפילו לא אמר אלא חדש זה או שבת זו דלא גזרי' אלא ביום. ואם אמר שאני טועם יום בעיא אם דינו כמי שאמר יום א', פי' וכן בשנה אם אמר שנה או חדש או שבת או שבוע אם דינו כמי שאמר אחד ולא איפשיטא והולכין להחמיר ודינו כמי שאמר א' כך פשוט בנדרי'. ומה שאמרנו שצריך שאלה לכשתחשך כתבו המפרשים שאם היה הנדר של מצוה שאין צריך שאלה, וכן כתב הרא"ש. עד הפסח אסור עד שיגיע. אמר עד שיהא הפסח או עד פני הפסח אסור עד שיצא וכן כל דבר שזמנו קבוע כך פשוט בנדרים.
<h2>דף סא:</h2>
ועוד פשוט עד הקציר או עד הבציר או עד המסק פי' זמן לקיטת הזתים לעשות מהם שמן, או עד הקיץ שהוא זמן ליבש תאנים, וכן כל דבר שאין זמנו קבוע אפילו אמר עד שיהא, אינו אסור אלא עד שיגיע.
עד הקיץ, עד שיתחילו העם להכניס כלכלות של תאני' ולא של ענבים. עד שיעבור הקיץ, עד שיקפלו רוב המקצועות כל זה פשוט. ובירושלמי [ה"ג] קונם שאני טועם עד שיהא משתה בני בעיא ולא איפשיטא אם דינו כמי שזמנו קבוע מאחר שיכול לדחותו ולעשותו זמן אחר, והולכין להחמיר ודינו כמי שזמנו קבוע.
<h2>דף סב:</h2>
ואם נדר במקו' אחד והלך למקום אחר הולכין אחר המקו' שנדר בו לפי מה שממהרין או מאחרין לקצור ולבצור וכיוצא בו פי' בין לקולא בין לחומרא. ועד הקציר סתם, עד שיתחילו העם לקצור חטין אבל לא שעורים, ואם המקום שנדר בו קציר שעורי', הולכין אחריו.
עד הגשמים אם בארץ ישראל עד י"ז במרחשון ובגולה עד ס' בתקופה, והכל לפי המקום שנדר בו כך פשוט בנדרים.
<h2>דף סג.</h2>
קונם יין שאני טועם השנה אם השנה שעומד בה מעוברת אסור י"ג חדש מיום ליום. אמ' עד ר"ח אדר אסור עד ראש אדר ראשון. עד סוף אדר אסו' עד סו' אדר שני כך פשוט בנדרים. ויש גרסאות שכתוב בהן עד סוף אדר א', וראשון עקר. ועוד פשוט בראש השנה [י"ב ע"ב] המודר הנא' מחבירו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום. ואם אמר שנה זו אפילו היה עומד בכ"ט לאלול כיון שהגיע ר"ה עלתה לו שנה. פי', לעולם הלך אח' לשון בני אדם ובין פשוטה ובין מעוברת קרויה שנה אפילו עומד בחורף ואמר שנה זו אין אומרין נלך אחר רוב שנים והרוב אינן מעוברות וכשיגיע ר"ח אלול יהיה מותר, כי לעולם כשנתעבר' השנה העבור בכלל. ומיהו כשאמ' שנה א', שמונין לו י"ב חדש מיום ליום. ואם אמר שנה דינו (בהשנה) [כהשנה] כמו שכתבתי למעלה [ס' ע"א].
<h2>דף סג:</h2>
קונם יין שאני טועם עד שיבא הפסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכוון אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. אמ' בשר שאני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שדרך בני אדם לאכול בשר. וכן קונם שום שאני אוכל עד שתהא שבת אינו אסור עד ליל שבת שדרך בני אדם לאכול שום כך פשוט בנדרי'. והרמב"ן כתב דלית הלכתא בהא שכבר נפסקה הלכה, עד שיהא, בדבר שזמנו קבוע דאסו' עד שיצא כמו שכתבתי למעלה [ס' ע"א] ולא אמרי' לא נתכוון וכו' ורוב הפוסקי' הסכימו לסברא ראשונה וכן כתב הרא"ש. ועוד פשוט בירושלמי [פ"ו ה"א] קונם יין שאני טועם [בחג] אסור בי"ט אחרון של חג.
